בית פרטי ביבנה

בית שלא מתוכנן כחדרים נפרדים, אלא כמערכת חיים

הבית ביבנה נבנה מתוך הסתכלות על התנועה בבית, על קווי הראייה, על השקט שצריך לשמור ועל המקומות שבהם המשפחה באמת נפגשת.

כרגע מוצגים כאן שלושה אזורים בפרויקט: חדר המשפחה, פיתוח החוץ והחצר האחורית. בהמשך יתווספו אזורים נוספים בהתאם לצילום ולהתקדמות החומרים.

חלל משפחתי שמחבר בין הנכדים, השקט והבית

חדר המשפחה תוכנן כך שהנכדים יוכלו לשחק, לצפות וליהנות, בזמן שהבית נשאר שקט ונעים. הדלת השקופה מאפשרת קשר עין מהחלל הציבורי, גם כשהדלת סגורה והרעש נשאר בפנים.

הקלפות והאחסון תוכננו בגובה ובאופן שמאפשרים לילדים לראות ולהגיע לדברים בעצמם. ספסל הישיבה המפנק מוסיף מקום שהייה, והקמין שמתחת לטלוויזיה יוצר בערב תחושה חמימה ואינטימית.

גם גוף התאורה הלבן על חיפוי העץ הוא חלק מהסיפור: נקודת אור מול הכניסה, שמושכת את המבט ומחברת בין חומר, תאורה ואווירה.

לפני התהליך

כך נראה חדר המשפחה לפני התכנון - חלל שלא איפשר שימוש נעים, מסודר ומחובר לחיי המשפחה.

זה לא היה רק שינוי עיצובי - זה שינוי בחוויית החיים בבית.

אחרי התכנון

תכנון שמחבר בין ישיבה, אחסון, תאורה וחוויית שימוש אמיתית למשפחה.

המחשבה שמאחורי התכנון

לפני פיתוח השטח

בכניסה לבית נדרש תכנון מדויק של פיתוח השטח. לפני התהליך הייתה רמפה נפרדת ככניסה לבית, ובצד ימין שלה היה משטח חניה. הצמחייה הייתה מפוזרת, בלי סדר ברור ובלי שפה אחת שמובילה את מי שנכנס אל הבית.

מאחורי הפח הייתה צמחייה של השכן שגלשה במשך שנים אל שטח הבית, יצרה עומס ויזואלי ותפסה מקום שהיה צריך לחזור להיות חלק מהכניסה ומהחצר של הלקוחה.

גם הפח ישב במקום לא נכון ביחס לתנועה בכניסה. מעבר לזה שלא היה מספיק מרחב נוח לרכב, כל כניסה ויציאה הפכה למסורבלת, עד כדי מצב שבו הלקוחה הייתה נתקלת בו שוב ושוב. כחלק מהתכנון הפח עבר לצד אחר, והכניסה קיבלה תנועה נקייה, פתוחה ונוחה יותר.

הכניסה, החצר והאווירה שמתחילה עוד לפני שנכנסים

אחרי התכנון, הכניסה קיבלה סדר, נגישות ותנועה הרבה יותר ברורה. במקום אזור מבולגן ומנותק, נוצר מבוא לבית שמוביל את מי שנכנס בצורה טבעית, נקייה ומזמינה.

הפח שעמד במקום שגוי והפריע לתנועה הועבר לצד אחר, וכך נפתחה כניסה נוחה יותר גם לרכב וגם להולכי רגל. הצמחייה שגלשה משטח השכן הוסדרה והשטח חזר להיות חלק מהבית, ולא אזור שנשלט על ידי מה שקורה מסביב.

לצד הגינה המתוכננת, כדורי התאורה וגופי התאורה מסוג אפ דאון על הקירות, נבנתה מחשבה שלמה על תאורה שמלווה את כל היקף הבית והגינה ויוצרת חוויה כבר מבחוץ.

בית עץ קטן, והרבה מחשבה על משפחה

בחצר האחורית נוצר אזור משחק טבעי ומשפחתי סביב בית העץ. זה לא עוד פריט בגינה, אלא מקום שמזמין את הילדים והנכדים לעלות, לשחק, לדמיין ולהרגיש שהחוץ הוא חלק חי מהבית.

גם כאן התכנון ממשיך את אותה שפה: צמחייה, צבע, צל, תנועה וחוויית שהייה. החצר לא נשארת רק “שטח חוץ”, אלא הופכת למקום שיש בו חיים.

זה בדיוק הערך של תכנון טוב

תכנון טוב לא עוצר ביופי. הוא שואל איך הבית מתנהל באמת, מי משתמש בכל חלל, איפה צריך שקט, איפה צריך קשר עין, ואיך אפשר ליצור מקום שעובד נכון לאורך זמן.

בבית הזה כל פרט נולד ממחשבה: מהכניסה, דרך מבט אל חדר המשפחה, פיתוח החוץ ועד החצר האחורית - התאורה, החומרים, הצמחייה ואזורי המשחק מקבלים את פני הבית ונותנים לו חיים.